1. |
כן כן
03:53
|
|||
|
מישהו נכנס מהחלון,
ובדמיוני הוא רצה לישון.
לא ידעתי מי היה הוא,
וגם הוא לא ידע. אולי הייתה טעות.
ושוב יורד הלילה
על צמרות ועל גגות,
כן שוב יורד לו לילה על נפשי.
בחלונות אורות ואנשים יוצאים לרחובות.
אני יושב בחדר וכותב את השיר.
אני מתגעגע לאהבות שנשכחו,
אני מתגעגע לחלום.
ואף אחד אינו יודע,
לא שומע, לא מרגיש.
הלילה משתגע וטורף את היום.
את שבתוכי,
תני לי לישון,
איני רוצה בך.
הניחי לי להירדם.
עד שבעצם אני כן כן כן,
הנה אני כן כן כן,
הנה אני כן.
ושוב לכבוד הלילה
אורות ניאון מהבהבים,
אני נוסע למקום אחר.
יש לקוות שהמצב עוד ישתפר בבוא היום,
יש לקוות שעוד המנגינה תיזכר.
את שבתוכי,
תני לי לישון,
איני רוצה בך.
הניחי לי להירדם.
עד שבעצם אני כן כן כן,
הנה אני כן כן כן,
הנה אני כן.
מישהו נכנס מהחלון,
ובדמיוני הוא רצה לישון.
לא ידעתי מי היה הוא,
וגם הוא לא ידע. אולי הייתה טעות.
ושוב מגיע לילה,
מוצא אותי כמעט שלו.
מוצא אותי מוכן ומזומן.
השיר שלי שלם עכשיו,
ותפקידי כבר הסתיים.
אני חוזר הביתה, כי לישון בא הזמן.
אך עוד עוד אני לא נרדם.
תני לי לישון,
איני רוצה בך.
הניחי לי להירדם.
עד שבעצם אני כן כן כן,
הנה אני כן כן כן,
הנה אני כן.
מישהו נכנס מהחלון,
ובדמיוני הוא רצה לישון.
לא ידעתי מי היה הוא,
וגם הוא לא ידע. אולי הייתה טעות.
את שבתוכי,
תני כבר לישון,
איני רוצה בך.
הניחי לי להירדם.
עד שבעצם אני כן כן כן,
הנה אני כן כן כן,
הנה אני כן כן...
|
||||
2. |
מרים טוקאן - זוהר
04:38
|
|||
|
בין הסמטה והרחוב יש מקום אחד,
שמה אני אסתובב.
מהחלון מסתכלת בי ארץ זרה.
ואולי הוא מתגעגע
לשיר שקשה לזכור,
למה זה לי בא לבכות.
למה כה בא לי וכלום,
שום דבר לא קרה.
זוהר שנגע בי,
זוהר לא נרגע בי,
כשכבתה המנורה.
זוהר שצעק לי,
זוהר וחמק לי.
זוהר דעך,
ודבר לא קרה.
בין הסמטה והרחוב לילה מתפתל,
קסם מתקרב לוחש.
מהחלון מסתכלת תשוקה,
וזרה, ובורחת.
איש לא שואל אותי
אם אני עצובה.
מי ישאל ואענה: זה לא נורא,
כי הרי שום דבר לא קרה.
זוהר שנגע בי,
זוהר לא נרגע בי,
כשכבתה המנורה.
זוהר שצעק לי,
זוהר וחמק לי.
זוהר דעך,
ודבר לא קרה.
זה לא, זה לא, זה לא יהיה לי.
לא תהיה ולא תדע,
לא אגע באגדה,
ואשאר כאן אבודה,
עד שבוקר, עד שאדע.
בין הסמטה והרחוב, בין הדמדומים,
אז ארקום לי יום מחר.
חרש אחלום עוד חלום
במקום זה שנגמר.
ואולי הוא מתגעגע ושר,
שר לי שיר שקט.
ככה לי הוא משורר.
ובחלון במפתיע כבה אור הנר.
זוהר שנגע בי...
לא קרה, לא קרה, לא קרה.
|
||||
3. |
יסמין אבן - מקבת
04:21
|
|||
|
אל הליל אורות נאספים,
רוח וצריחות של ינשופים.
ישנו קיום רק לדבר שלא קיים,
למה שלא היה.
לנו אין דבר שלא מותר,
הנה לפנינו המחר.
חשבתי על הכול,
עכשיו אתה מוכן.
הנה הגיע זמן.
אהובי מקבת,
יחד נתלהט
עם מכשפות שבתוכנו.
אהובי מקבת,
ככה נתמוטט
אל מקום אפל אשר בינינו.
על הדלת דם הפנסים.
אנשים באים ונכנסים.
מהנהנים אליך,
מגניבים מבט.
הנה, הנה כמעט.
בין צללים,
בוטח ושלו,
לו ידע שלו אתה אורב.
שותה מכוס היין,
מבטו יהיר,
פניו באור בהיר.
אהובי מקבת,
יחד נתלהט
עם מכשפות שבתוכנו.
אהובי מקבת,
ככה נתמוטט
אל מקום אפל אשר בינינו.
מנגינה נשמעת חרישית,
צפה בין קולות האנשים.
מניף ידו,
אל החלל הוא מסמן,
ומבטו צונן.
את עיניו עוצם ומתמוטט.
בין צללים כוס יין תישמט.
אתה חומק אליי,
כמעט השחר כבר.
שלנו יום מחר.
|
||||
4. |
מאוחר מדי
03:32
|
|||
|
בוקר טוב קרוב קרוב,
ובוקר שביחד.
לילה קר שלא נגמר, ולילה שלבד.
געגוע כל שבוע, אהבה ופחד,
חידלון מהחלון, מבט שכבר אבד.
ובינתיים השעה כבר מתאחרת.
לא לברוח, לא לשכוח אם כדאי.
מקומות זרים קוראים לי אחרת,
לא בכוח, לא לומר שדי.
ושרק לא יהיה מאוחר מדי,
שרק לא יהיה מאוחר מדי,
שרק לא יהיה מאוחר מדי,
לא מאוחר מדי.
מחשבות
כמעט טובות
מלבלבות בשמש,
רגשות וחששות
מחורף שעבר.
לא נרדם
מאוד מוקדם, לא מתעורר חולם את
שום דבר שלא נשמר, בלי רגע שנגמר.
ובינתיים רוח בכחול מושכת,
מחשבות עוברות, שבות מחושבות.
מקומות מסתור קוראים לי ללכת,
מבקשים ממני שאבוא.
ושרק לא יהיה מאוחר מדי...
מגילות
מגולגלות,
שמגלות כל קסם,
בצבעים כל כך נאים,
שרק הלב נכמר.
לא כל כך
שלא נסלח,
שלא תהיי כועסת.
על הכול
אפשר למחול,
רק לא על שנשכח.
בסוף היום שוב נחפש סיבה אחרת,
מהסתיו דמעה של גשם נשארה.
ובינתיים עוד מושכת הדרך,
מבקשת דרך חזרה.
ושרק לא יהיה מאוחר מדי...
ומה עכשיו?
ומה עכשיו?
ומה עכשיו?
|
||||
5. |
אפרת דהן - ספטמבר
03:20
|
|||
|
כבר ספטמבר עכשיו.
הספר הולך ונכתב.
הקיץ החם כבר היה,
אבל גם כרגע לא סתיו.
זיכרון מדומיין של גשם.
לילות מתארכים, הימים קצרים.
אך אפשר עוד לשתול עשב דשא,
ואם אין הרבה חדש, לכתוב שירים.
כי עכשיו כבר ספטמבר,
ואנשים את מקומם כבר מצאו.
בבתים הקטנים, בגורדים של שמיים,
ויש גם שמכאן החוצה יצאו.
והנה נגמר עוד פרק,
הספר הולך ונכתב.
אומנם עדיין לא סתיו כרגע,
אבל כבר ספטמבר עכשיו.
|
||||
6. |
קודם כל (התינוק שלי)
03:09
|
|||
|
התינוק שלי פוקח את עיניו,
מביט באהבה.
התינוק שלי נולד הוא רק עכשיו,
והנה נער כבר.
קודם כול אני אוהב את התינוק שלי,
אחבק אותו, וכשיגדל..
קודם אחבק חזק את התינוק שלי,
כול עוד מסוגל, כול עוד מסוגל.
התינוק שלי הוא מלומד מאוד,
כבר שר ומדבר.
התינוק שלי, שרק למד לצעוד –
לאן הוא ממהר?
קודם כול אני אוהב את התינוק שלי,
אחבק אותו, וכשיגדל...
קודם אחבק חזק את התינוק שלי,
כול עוד מסוגל, כול עוד מסוגל.
התינוק שלי פוקח את עיניו,
מביט באהבה.
|
||||
7. |
מרים טוקאן - עוגייה
04:12
|
|||
|
לועסת עוגייה שבפנים,
מתוקה כמו טל.
כמו פרי שמהעץ נפל,
כמו שפעם,
היהֹ היה.
ושיר נשמע מתוך השנים,
אל תוכי מוטל.
צובט ומטפס אל על,
ונשארת רק תהייה.
עכשיו רואה מה שיר אחד
יכול לחולל,
כמה יכול לטלטל:
אומללות מתוקה,
לילה אפל,
בדידות עוקה.
כמה יכול להינצל
מכמה שלבד.
לועסת עוגיית זיכרון
ואני ילדה,
שיום אחד אולי תדע
את הדרך שלה לכאן.
האם אני חולמת חלום,
או אולי בודה?
האם עדיין בודדה
אט צוללת אל תוך הזמן?
עכשיו רואה מה שיר אחד
יכול לחולל, כמה יכול לטלטל:
אומללות מתוקה,
לילה אפל,
בדידות עמוקה.
כמה יכול להינצל
מכמה שלבד.
לועסת עוגייה שאבדה,
טעמה לי זר.
ובכל זאת כל כך מוכר,
ובכל זאת עמוק בפנים.
עמוק בפנים שמור לו סודה,
סוד שלי נשמר.
לוהט וקר,
מתוק ומר.
ובכל זאת – אני אני.
עכשיו רואה מה שיר אחד
יכול לחולל,
כמה יכול לטלטל:
אומללות מתוקה,
לילה אפל,
בדידות עמוקה.
כמה יכול להינצל
מכמה שלבד.
|
||||
8. |
||||
|
בוקר גשום. לא לקום.
לא לעשן אפילו.
לא להרבות בקריאה.
איזה אביב משונה.
איזה אביב משונה.
חושך בבוקר כאילו.
לא להרבות בקריאה.
איזה אביב מתענן.
פעם היית מתאוננת.
עזר לך? החיה את מתייך?
הכאב שבגוף,
שבשיר, בעיתון,
בשיר השירים.
סייג לחוכמה? ייתכן.
טוב שלמדנו בינתיים
לא להעיר שכנים,
לא להטריד חברים.
בוקר גשום. לא לקום.
לילה עבר בשקט.
לילה עבר,
ועכשיו איזה אביב מתענן.
בוקר כמו לילה. זה טוב.
רק הנשמה חונקת.
איזה אביב כבד.
אמרתי לך לא לעשן.
פעם היית מתאוננת.
עזר לך? החיה את מתייך?
הכאב שבגוף,
שבשיר, בעיתון,
בשיר השירים.
סייג לחוכמה? ייתכן.
טוב שלמדנו בינתיים
לא להעיר שכנים,
לא להטריד חברים.
|
||||
9. |
עוד לא הייתי צעיר
03:38
|
|||
|
גשם על העיר,
מזכיר לי שעוד לא הייתי צעיר,
שמשתגע, סוער ומסעיר,
טיפות על ראשי,
ומה אני בכלל יודע.
אור הפנסים
מאיר מרחוק ילדים מנוסים,
באמצע לילה, כוסות על טסים
בבר שנסגר.
ועד מחר מה כבר נשאר כאן?
מי בוכה, ומי צוחק בחלום?
מי זוכר אותי, ומי שוכח?
מי עדיין מחפש לי מקום,
בלילות אותי רחוק לוקח?
לא לישון יותר מדי,
לא להתחרט באור בהיר.
וכשחורף מתקרב לו אליי,
זה רק כי אני עדיין לא הייתי,
לא הייתי צעיר.
כשאהיה זמר,
יקשיבו כולם רק לילד ששר.
לא יחכו שאהיה מבוגר,
וישתוקקו למנגינה נוגה נוגעת.
עד שבא מחר,
נזכר באתמול אם זה לא מאוחר.
עוד לא הייתי צעיר ומוכשר.
אז מה אם הייתה טעות,
זה רק אני טעיתי.
מי בוכה, ומי צוחק בחלום?
מי זוכר אותי, ומי שוכח?
מי עדיין מחפש לי מקום,
בלילות אותי רחוק לוקח?
לא לישון יותר מדי,
לא להתחרט באור בהיר.
וכשחורף מתקרב לו אליי,
זה רק כי אני עדיין לא הייתי,
לא הייתי צעיר.
|
||||
10. |
יסמין אבן - שינוי קטן
03:26
|
|||
|
רגע שנשאר ופתאום
נשא אותי לשם. רגע הסתחרר
וחלום לקח אותי מכאן.
וכשנעור בי
ממש אותו הצער,
לא, לא ידעתי אם זה היום,
היום זה, או מחר.
כשארצה לשמור אתֶ עכשיו,
את חזרות הזמן,
כשארצה לראות,
למשש את מה שלא מובן,
אז יתעורר בי
ממש אותו הצער.
לא, לא אדע אם,
אם זה היום, היום זה, או מחר.
בן-רגע שכבר עבר,
ופתאום החזיר אותי לכאן.
פתאום הזמן אומר שלא,
אומר שכן לי,
אומר ונעלם.
רוקע, משתנה לי, ורוגע.
רוגע, משתנה לי, ונוגע.
נוגע, משתנה לי, ונוסע.
שינוי קטן, וכבר מתגעגע.
|
||||
11. |
בשנה הבאה
03:12
|
|||
|
בשנה הבאה
נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות.
ילדים בחופשה
ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.
ענבים אדומים
יבשילו עד הערב
ויוגשו צוננים לשולחן.
ורוחות רדומים
ישאו אל אם הדרך
עיתונים ישנים וענן.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.
בשנה הבאה
נפרוש כפות ידיים
מול האור הניגר הלבן.
אנפה לבנה
תפרוש באור כנפיים
והשמש תזרח בתוכן.
עוד תראה, עוד תראה...
|
||||
12. |
אל בנדור - מחכה
01:03
|
|||
|
ואני,
כמו אור ירח,
מחכה לאור חמה.
שיבוא
ויביא לי הרבה אהבה.
אני מחכה לו,
ויודעת שהוא יבוא.
כי הלב שלי אומר זאת,
אז אני מאמינה לו.
הימים עוברים מהר כך,
וזה כל כך מוזר.
כי אור החמה עדיין לא בא.
אני מחכה לו,
ויודעת שהוא יבוא,
כי הלב שלי אומר זאת,
אז אני מאמינה לו.
אז אני מאמינה,
אז אני מאמינה,
אז אני מאמינה רק לו.
|
||||
13. |
עכשיו כבר כן
03:28
|
|||
|
הייתי מוכן להשתנות עכשיו.
אין לי סיבות לסרב עכשיו.
אין לי יותר טענות עכשיו.
אינני חש כאב עכשיו.
הייתי מוכן לנסות עכשיו
משהו בלתי מוכר לי עכשיו.
הייתי מוכן לעשות עכשיו,
שלא יהיה לי קר
שלא יהיה לי קר
שלא יהיה לי קר עכשיו.
|
||||
Ariel Bendor Israel
If you like דורנר, you may also like:
Orchid Underneath
by Jane Paknia
Delightfully unpredictable debut from a New York electronic producer and composer with backgrounds in psychedelic rock, jazz, and indie pop.
go to album
Brijean are back! Uptempo space disco grooves dusted with soul and R&B on the duo’s latest masterpiece.
go to album
A Bandcamp Exclusive, Louis Cole & Genevieve Artadi further their delightful and inventive pop stylings on their latest LP.
go to album
you can reach me if you try
by Kindelan
Yorkshire songwriter and guitarist Kindelan explores life's in-between moments on a debut EP of soulful and sweet jazz.
go to album
I Think Of You
by Kerry Charles
Richly detailed art pop from this New Jersey musician goes from rubbery funk to smoky ballads with ease.
go to album
Love And Hope / Summer Child
by Lisa Decker & SaturnVybz / Lisa Decker & Nautilus
Lisa Decker’s latest single arrives via Oonops Drops, and gets flipped by producers SaturnVybz and Nautilus.
go to album
At Scaramouche
by Shabason & Krgovich
Smooth jazz pop with witty slice of life lyricism will bring to mind wandering around the mall in 1987.
go to album
